איך אני מנהלת את הנפילות הקטנות שלי?

החיים מזמנים לי כל כך הרבה רגעים של שמחה, של אושר, של צחוק, של דרמות וגם של נפילות.

אני קוראת להן "הנפילות הקטנות שלי..."

פתאום משתלטת עלי אווירת דיכדוך, חוסר מוטיבציה, חוסר ריכוז... עצב, שלא ברור מה מקורו, כעס בלתי מוסבר...ואז אני מתחילה לזהות את זה, ופשוט קוראת לכל הקומפלקס הזה בשם קטן וחמוד :"הנפילה הקטנה שלי".

ברגע שיש לי שם, אז יש לי כבר למי לפנות, זה פשוט יותר נגיש לי ואני אומרת לה, לנפילה,אוקיי, הנה הגעת אלי היום, נפילה קטנה שלי, מזמן לא התראינו, אם הגעת אלי, סימן שיש לך מסר עבורי, אבל לפני שאקשיב לך אני עושה לי כמה נשימות.

נשימות, זה כל הסוד הגדול!!!. אני מתחילה לנשום נשימות עמוקות אך מאד איטיות. לאט לאט ואז עוצמת עיניים וממשיכה בנשימות אם אפשר עכשיו גם מתיישבת או שוכבת וממשיכה עוד נשימות, כן, עברתי כבר עשרים נשימות וממשיכה לנשום אך יותר לאט יותר לאט, ומקשיבה לנפילה הקטנה שלי, למה שהיא אומרת לי. בנשימות הבאות פתאום קופצת לי מחשבה, או מילה, וזה המסר ששלחה אלי הנפילה הקטנה שלי, ואני שואלת את עצמי איך אני מתחברת למילה הזו? מה המילה הזו באה להסביר לי? בעודי עוסקת במחשבה הזו אני בעצם גרמתי לתחושת המועקה שהיתה לי להתבטל ואני כבר עסוקה במחשבה על המסר שאך קיבלתי, לאחר כברת זמן קלה מתגבשת במוחי תובנה, ואני יכולה לחזור לעיסוקי ולעצמי, כי הנפילה הקטנה שלי חלפה ועפה לה אל על...