עולמי עצר מלכת

29.3.2020

כתבה דבי סיבוני

עלמי עצר מלכת כמו ירח קר קפא והותיר אותי נדהמת ובמקצת אבודה וכששאר העולם רץ הלאה כהרגלו נותרתי כך מאחור ונגנזתי מאורו. אני לא אותו אדם, אחרת וחלשה, וצל משהייתי אז, לפני המלחמה. העולם שהכרתי מת ונולד מחדש, נדם כמו שעון תקול ועם קצב משובש שזקוק לעצירה ולהחסיר פעימה כדי לחזור חזרה לקצבה של הסביבה. עלמי עצר מלכת ולימד אותי לחיות לפתוח את הריאות, לנשום, לחוות, ולהחזיק את הלב בעוז, בקצה השרוול, וכשחשתי שידעתי, שוב למתוח את הגבול. שמותר לי ללכת לאתנחתא, לאיבוד, ומותר להתפרק ולרצות להיות לחוד, שזה בסדר למות יש לכך הרבה דרכים. להיוולד מחדש גם אפשר וגם מתאים. עולמי עצר מלכת, לימד אותי לאהוב בתשוקה, ולפחד לאבד את מה שטוב. וכך, כשעצר מלכת הוא לימד אותי לסמוך, לימד אותי לקבל את סיפור חיי ברוך ולהיות נאהבת ולהבחין בערכי ולסמוך על כוחותיי גם כשנדמה שאין בי.

© דבי סיבוני