28.3.2020
כתבה דבי סיבוני
הכנתי תיק,
ולא, איני מתכוננת ללדת.
רק מתבודדת,
וגם לא צפוי לי למיטב ידיעתי
מסע מרגש
למקום מפלט אקזוטי.
הכנתי תיק
ושמתי בו
לצד בגדים נוחים
וחוסר וודאות,
גם מנה גדושה
של אמונה ונחישות.
הכנתי תיק,
מלא לבטים..
מה לקחת? אם לקחת?
האם בכלל אצטרך את כל זה,
הכל פתאום נראה
כל כך חסר חשיבות..
הכנתי תיק,
כי גופי כואב,
ונפשי חסרת מנוחה,
והתחושה אוחזת בי אט אט
שמשהו אורב תחת עורי
ועוד מעט יטרוף שוב
את הקלפים.
הכנתי תיק,
כי מי יודע..
אולי הכתר הזה
לא יפסח גם עלי.
ומוטב להיות מוכנה
מאשר להיתפס
בשעת צרה
לגמרי עירומה.