דבי סיבוני
29 מרץ 20201 דקות
29.3.2020
כתבה דבי סיבוני
עלמי עצר מלכת
כמו ירח קר קפא
והותיר אותי נדהמת
ובמקצת אבודה
וכששאר העולם
רץ הלאה כהרגלו
נותרתי כך מאחור
ונגנזתי מאורו.
אני לא אותו אדם,
אחרת וחלשה,
וצל משהייתי
אז, לפני המלחמה.
העולם שהכרתי
מת ונולד מחדש,
נדם כמו שעון תקול
ועם קצב משובש
שזקוק לעצירה
ולהחסיר פעימה
כדי לחזור חזרה
לקצבה של הסביבה.
עלמי עצר מלכת
ולימד אותי לחיות
לפתוח את הריאות,
לנשום, לחוות,
ולהחזיק את הלב
בעוז, בקצה השרוול,
וכשחשתי שידעתי,
שוב למתוח את הגבול.
שמותר לי ללכת
לאתנחתא, לאיבוד,
ומותר להתפרק
ולרצות להיות לחוד,
שזה בסדר למות
יש לכך הרבה דרכים.
להיוולד מחדש
גם אפשר וגם מתאים.
עולמי עצר מלכת,
לימד אותי לאהוב
בתשוקה, ולפחד
לאבד את מה שטוב.
וכך, כשעצר מלכת
הוא לימד אותי לסמוך,
לימד אותי לקבל
את סיפור חיי ברוך
ולהיות נאהבת
ולהבחין בערכי
ולסמוך על כוחותיי
גם כשנדמה שאין בי.
© דבי סיבוני